26. במסע הזה אין ציונים

המון זמן שאני רוצה לכתוב בלוג. אז בצהרי יום רביעי אחד קיבלתי טלפון שמודיע לי שיש לי סרטן...

רוצה לקרוא מהתחלה? הפרק הראשון:  1. רקע, הקדמה וזה.

שני 30-06: נוסע עם עדי בבוקר לבית החולים. אני מספר לה שאני מרגיש קצת אבוד במסע שלי. אני עושה המון דברים, בודק המון כיוונים, אבל לא מרגיש שזה נע באיזהשהוא כיוון ברור או מסודר. עדי מציעה שאסנן יותר ואבדוק פחות. שאקשיב יותר לאינטואיציות ואדבוק במה שמגיש לי נכון, בלי לבדוק יותר מדי אפשרויות אחרות. זו עצה מעולה. תמיד אלון צחק עלי שבמסעדה שנינו פותחים את התפריט, הוא מיד מוצא משהו שבא לו ומזמין, ואני חייב לקרוא את כל התפריט פעמיים, להבין הכל ולהשוות, ורק אחרי חצי שעה והמון שיקולים אני מזמין משהו. ולא בהכרח את מה שהכי בא לי מראש...

פגישה עם גרסיאלה הפסיכולוגית. היא עושה לי תהליך של התנתקות מהיד שלי, הקפאה של היד. אימון לקראת הכימו מחר. מדברים גם על המסע והיא מחזקת את מה שעדי אמרה. במסע הזה אין ציונים. ולא נדע אם הצלחנו 100, או 90, או 20. צריך לעבוד עם מה שיש באותו רגע.

בחזור אנחנו עוצרים בעדן לקנות תוספים ויטמינים פוביוטיקה תמציות צמחים שורשים של כלמיני דברים ששירן הנטורופתית המליצה לנו ועל הרבה מהם לא שמעתי בחיים. ים של כסף. אבל אם זה אכן יקל על תופעות הלוואי (בעיקר הבטן שכואבת לי כל הזמן בערך) וישפר את התופעות שבדרך (כוויות בפה ובגרון בגלל ההקרנות) זו סיבה מספיק טובה להשקיע. ננסה.

אני מדבר עם חבר יקר שמציע לי עזרה בלחלץ את הרגש הכלוא בעזרת שילוב של טכניקות שעבד בשבילו. מאוד מעניין. קבענו לבדוק את זה. בערב מסיבת סופשנה בבית הספר הדמוקרטי. מחר הבנות מתחילות קייטנות = הסעות והתארגנות חדשה.