18. הי דרומה למיון

המון זמן שאני רוצה לכתוב בלוג. אז בצהרי יום רביעי אחד קיבלתי טלפון שמודיע לי שיש לי סרטן...

רוצה לקרוא מהתחלה? הפרק הראשון:  1. רקע, הקדמה וזה.

שישי 20-5: אני שותה כוס מים של בוקר, ומקיא את הנשמה. רק מים היו בקיבה. נח, שותה שוב, ומקיא שוב. הפעם יש לזה צבע כהה. מאיפה לעזאזל הופיע הצבע הזה? מתקשר למוקד אחיות להתייעץ. אומרת לי לבוא למיון. אופק איתנו כי אין לו משפחתון ביום שישי. מתקשרים לשכנה-חברה שתבוא להיות עם אופק עד שנמצא פיתרון ומתארגנים לנסיעה. אני לוקח כדור נגד הכאב ראש, ושוב מקיא את הנשמה - נוזל כהה. נוסעים. עדי מארגנת את אמא שלה שתבוא להחליף את השכנה ולקבל את הילדים.

מגיעים למיון של בילינסון, ואני פתאום נזכר, שבפעם הראשונה שהקאתי גם ירד לי הרבה דם מהאף. אז זה הצבע הכהה! כנראה חלק ממנו ירד אל הגרון. אני מתלבט אם לוותר ולחזור, אבל עדיין לא הצלחתי לשתות כלום מהבוקר אז אני נשאר שיבדקו, שלא אתייבש. בפנים צפוף ומגעיל למדי. בניגוד מוחלט לבניין דוידוף לאונקולוגיה. המיון יותר דומה לבית חולים בהודו... נכנס אל האחות והיא רוצה לקחת לי דם לבדוק, אבל אני יודע שאם היא תעשה את זה אהיה עוד יותר חלש, אז אני מסרב. מחכה, ורופא משועמם בודק אותי. שואל, לוחץ, ואומר שבלי בדיקת דם אי אפשר לראות כלום נוסף. אני בינתיים מצליח לשתות מים בלי להקיא, אז אחרי שעה-שעתייים אני עוזב את המיון, ונח בבית את שאר היום.