ראשון 01-06: נוסע לעבודה, ופתאום בדרך מופיעה לי תובנה. מאז האיבחון אני שואל את עצמי למה דווקא באף. זה בכלל סוג די נדיר של סרטן, ואצל אשכנזים הוא ממש ממש נדיר. מופיע בעיקר אצל יוצאי צפון אפריקה. ואצל סינים. יופי. למה אצלי? מה זה בא להגיד לי? פתאום זה מתחבר. אצל הרבה אנשים מתח בא לידי ביטוי בבטן. אצלי זה באף. תמיד המתח מצטבר בצידי האף. כבר לפני המון שנים גיליתי, שכשאני במתח אני נוגע בשני צידי האף, והמתח מיד מתפרק. ככה אני יכול להירגע. ומיד כשאני עוזב הם מתמלאים מתח שוב. נראה לי שעליתי על משהו גדול. אין ספק שהמתח פוגע לי באיכות החיים. דאגה קבועה בקשר לפרנסה. כן, זה מוזר שעם משכורת הייטק אני צריך לדאוג לפרנסה. אבל תכנון לא נכון של המשכנתא + החזרי הלוואות שאיתן הקמנו את העסק = דאגה יומיומית להישרדות שלנו. וגם זה שיותר מדי אכפת לי מה אחרים חושבים. כל היום אני עסוק בלהיות בסדר. מה יחשבו עלי בעבודה, המשפחה, החברים, לא להפריע לשכנים... איך להיות בן-זוג הכי טוב לעדי, אבא הכי טוב לילדים שלי. והביקורת התמידית שיש לי כלפי עצמי, שאני לא עושה מספיק בשביל עצמי. יופי. איך אפשר להיות בסדר אם אני כל היום רק עסוק בלהיות בסדר....

עוד שבוע עובר בדילוגים בין העבודה לקופת חולים, בילינסון, ביטוח לאומי, סוכני ביטוח, טפסים ומנהלות, ופגישה עם שני רופאים נוספים כדי לקבל חוות דעת נוספות. סה"כ אני הולך לעשות לגוף שלי דברים נוראים ואיומים, אז כדאי שאהיה שקט שזה אכן הנזק המינימאלי הדרוש. חוצמזה, לא עוזבת אותי המחשבה שבטוח יש דרך אחרת. כל אותם אנשים שריפאו את עצמם מסרטן ושאר מחלות קשות בעצמם. אני מקבל המון חומר ומידע מאנשים שרוצים לעזור. ממילא אני קרוב לקהילה האלטרנטיבית, ואני גם מחפש ושואל ובודק. אבל עומס המידע ממש מציף. וממילא הקריאה שלי היא ביקורתית. לא לוקח כל מילה כתובה כמו שהיא.

-

בעבודה אני מעביר את התפקידים הקריטיים שלי, שדורשים תגובה מהירה, לאנשים אחרים. לוקח על עצמי משימות לטווח ארוך יותר, שיוכלו להתקדם בקצב החדש שלי. אני מאוד רוצה להיות מעורב, להמשיך ולקחת חלק באותם דברים שחשובים לי, ובעיקר בתכנון ועיצוב של חלקים חדשים באתר שלנו.כל מי שאני מעביר לו אחריות על חלק מסוים, מיד אני מסייג ואומר שאקח חלק כמיטב יכולתי.