שני 26-05: רופא שיניים מיוחד ופרטי עושה לי פלטה מיוחדת לשיניים, כדי שבזמן ההקרנות הפה שלי יישאר פתוח בדיוק במידה הנכונה. זה חשוב כי כשההקרנות פוגעות בשיניים, יש החזר על החניכיים וזה גורם להן נזק. הוא אומר שכל טיפול רפואי בשיניים בסמיכות להקרנות יהיה לי מסוכן ולכן בודק שהכל בסדר עכשיו. וגם שאם אצטרך לבצע עקירה במשך כמה שנים אחרי ההקרנות, זה עלול לגרום לנמק בלסת (?? WTF?), אז כדאי כבר עכשיו להוציא את שתי שיני הבינה שלי. זה כבר יותר מדי בשבילי. אחרי שאני מברר את הסיכונים והאופציות, השיניים מקבלות חנינה.

אני הולך לבית החולים ל"סימולציה", שבה עושים לי מדידות ומכינים לי תוכנית הקרנות אישית. הקרן מגיעה ממספר כיוונים, כדי לתת מקסימום אפקט בגידול, ומינימום בשאר החלקים הבריאים. אני שם בפה את הפלטה החדה שלי ושוכב. מניחים לי על הפנים והחזה רשת פלסטיק רטובה וחמימה, כמו המגבונים הלחים בטיסה. הפלסטיק מתקשה עלי, ויוצר מסיכה מרשת של פלסטיק בצלמי ובדמותי. זה כדי שיוכלו לנעול אותי אל שולחן ההקרנות כל פעם בדיוק באותו מקום. אחרי הכל, הולכים להפציץ לי את הפנים בקרניים, וצריך לוודא שהן מגיעות למקום הנכון והמדוייק בכל פעם. וגם לתכנן את זה ככה, שיפגעו בכמה שפחות באיברים חיוניים. בלוטות הרוק והטעם, למשל. אני מלא הערכה לרפואה המערבית על ההישגים המדעיים שלה שהולכים להציל לי את החיים, ומתאמצים לגרום כמה שפחות נזק בדרך.

יש לנו קבוצת וואטסאפ עם האחיות שלי ובני-זוגן. כתבתי להם " יש לנו דיבור צפוף איתכם", וקבענו להיפגש בערב אצל נילי. כולם מסוקרנים. אני שם מצלמת וידאו ברשותם כדי לתעד את הרגע, ועורך סבב ניחושים למה התכנסנו כאן היום. "אתם נוסעים לאוסטרליה בלי תאריך חזרה", "אתם מקימים עסק חדש ומשוגע", "אתה מתחיל לייצר קריסטל ועדי פותחת מכון לשטיפת מכוניות" (!! הופה, מתחמם!). טוב, אני אומר, ומתחיל בתזכורת על האוזן הסתומה שיש לי כבר כמה זמן. בעיניים של נילי עולות דמעות והיא אומרת "אני לא אוהבת את הכיוון שזה הולך אליו". "בקיצור, יש לי גידול סרטני בתוך האף. זה כנראה לא התפשט, ותוך חודשיים של כימו והקרנות זה אמור ללכת. סיכויי ההחלמה טובים". כשאני מסיים יש שקט. ואז שאלות, מנסים להבין. הם בהלם, אבל האופטימיות של עדי ושלי מרגיעה, ואנחנו זורמים למרפסת לקפה ועוגיות, מתובלים בבדיחות והומור שחור 🙂