שבת 28-06: קם בבוקר מרגיש מצויין. וואו הרבה זמן כבר לא הרגשתי ככה. מקלחת, ומדיטציה. היום בלי מוזיקה, בלי ליווי קולי של ניסים. מתרכז ברגע הזה. בקולות הציפורים שמגיעים מהחלון, קולות הילדים שלנו המתעוררים אל יום חדש. מדי פעם מגיעות מחשבות, אבל אני נותן להן לחלוף בלי כעס. נודד אל הבית שגדלתי בו עד גיל 10, בתלפיות ירושליים. רואה פתאום פרטים חדים, הרבה יותר מאשר זכרתי עד עכשיו. הולך לבית הספר, וגם שם פתאום רואה פרטים חדים. מחפש זיכרונות משמעותיים, חוויות קשות או רגשות שנקברו. אני זוכר את בית הספר כגוש בטון גדול ומאיים. תחושת בדידות וניכור. אבל שום אירוע מיוחד.

הולך מבית הספר הביתה, אוסף את אחותי נילי מהגן, חולף את המכולת והולך הביתה. שום זיכרון רע או רגש מפחיד לא עולה. אני נכנס לכניסה שלנו בעין צורים 4 תלפיות ועולה לקומה השלישית בחדר מדרגות אפלולי, נכנס הביתה. רואה בבירור את המטבח, הסלון. שום דבר. טוב, זו התחלה טובה. עוד אחזור לשם. אני קולט פתאום שעם שתי חברות טובות שהיו לי אז אני עדיין בקשר היום, וחייב לדבר איתן, להיזכר, להעלות את הרגשות הקדומים. אני מחליט גם ללכת לשם לראות בעצמי מה יש שם היום. מבית הספר, הבית, גן המשחקים. אחרי המדיטציה הארוכה אני נשכב שניה ליישר את הגב, ונרדם לעוד איזה שעתיים. מתעורר ומחשב שאת היממה האחרונה עברתי רובה בשינה... אני מרגיש מצויין כמו שלא הרגשתי מזמן. כמעט כמו חדש. 

מגיעים המשפחברים לחגוג יומולדת לאלוני ולבת הדודה שלו (הם נולדו בהפרש של ימים ספורים), והבריכה החדשה שוב מתמלאת אחרי שאתמול הילדים שפכו את כל המים. המון מים... הילדים משפריצים מים באקסטזה וקולות התרגשות, והגדולים יושבים לדבר בכל פינה בין המטבח לחצר. ממש כיף, אבל אחרי שעתיים מתחילים להגיד לי שאולי אלך לנוח, אז אחרי קצת הכחשה עצמית אני מודה ופורש.

מתעורר בערב, אוכל משהו עם הבנות ויושב להיות קצת עם עדי. אביבי קוראת לי שאשכיב אותה לישון. אין לי כח לקרוא היום - מודיעה אביבי. מעודד אותה לקרוא לי אפילו קצת, מקריא לה, ויושב ומדבר איתה על החשיבות של בניית הרגל. על הכח של פעולה שאנחנו חוזרים עליה כל יום. איך שזה יכול לאפשר לנו להשיג מטרות גדולות בחיים, שאי אפשר להשיג ביום אחד. להיות זמרת, למשל :). אני אוהב את השיחות האלה לפני השינה. מברך אותה את ברכת הלילה טוב המיוחדת לה (לכל אחד מהילדים זה שונה), והיא, כצפוי, מפהקת בדיוק במשפט הקבוע... אומר לאור את טקס הלילה טוב (היא כבר קוראת בעצמה בלי עידוד שלי), ומוצא את עדי כבר שפוכה על הספה. היה לה יום ארוך. נשאר כח רק לראות פרק של רמזור, והולכים לישון.