ראשון 06-07: כבר כמה ימים שאני מרגיש לא טוב. הבטן לא מניחה לי. כואבת, וכל מה שאני אוכל גורם לי סבל. אין לי תיאבון בכלל. חושב על אוכל ובא לי להקיא. מי היה מאמין. מתאמץ לדחוף קצת אוכל כי אני יודע מה יקרה אם לא אצליח... אולי אעבור לתזונה של אבקה, שנותנת כל מה שהגוף צריך. מחר יש לי פגישה עם דר׳ במרפאת כאב, שייתן לי קנאביס. אומרים שזה עוזר, גם לכאב וגם לתיאבון. אסור לי לעשן בגלל ההקרנות לגרון (טוב נו, האמת שאני גם לא ממש יודע איך, ובטח הייתי נחנק למוות לפני שזה היה עושה משהו... ) אז יש אלטרנטיבה של עוגיות או טיפות. נשמע טוב. כל מה שיעזור לי נשמע טוב. נראה מחר.

אלון חבר שלי אוסף אותי כמו בכל יום ראשון, ונוסעים לבית החולים. הקרנות, ואני אוסף מהרפואה המשלימה צמחים סיניים שגיל רשם לי. נקווה שזה יעזור. עוצרים בבליקר בייקרי, שזה מקום טעים טעים. מזמינים ארוחת בוקר מפנקת ופנקייקים. אני מצליח בקושי לנקר חצי פנקייק, מרגיש איך כל ביס זה עלול לעלות חזרה... לפני כן יכולתי לאכול לבד את כל מה שהזמנו שנינו... דוקא מילקשייק במקדונלדס יורד בקלות יחסית. חדשות טובות.
בבית עדי ודליה (אמא שלה), שתהיה עם הילדים היום בערב. אנחנו יוצאים. יש כרטיסים חינם שזכיתי בהם ל VIP בסינמה סיטי. אבל פייר זה ממש בזבוז בשבילי ללכת עכשיו. גם הסרט שם לא משהו. נלך למשהו אחר. נשמור את הכרטיסים לאחרי שהכל ייגמר. בתור קולנוענית ובעלת חברת הפקות, עדי אחראית על ההחלטות האלה בבית.
החבר׳ה בעבודה היו היום ביום כיף, נסעו בשטח ועשו חיים משוגעים. זה בדיוק סוג הדברים שאני אוהב. הרפתקאות, טיולים, וקצת אקסטרים פה ושם. כל כך הרבה טיילתי, חוויתי. הייתי בהמוני מקומות מופלאים וחוויתי כל כך הרבה דברים, שגם לילה ארוך ליד מדורה לא יספיק כדי לספר אותם. זה מדגיש לי את השפל שאני נמצא בו. בקושי יש לי כח להיות ער... אני ממש מקווה שהקנאביס יעזור לי, כי שום דבר מהתרופות שנתנו לי לא ממש עובד. אז זה כנראה החלק בסרט שבו הגיבור בשפל ומשבר נוראי, והכל נראה אבוד, ומשם הוא פורץ ומגלה כוחות חדשים ומציל את העולם. לא ככה?
בארוחת הערב אני חייב לעלות לשכב, ומפספס ארוחה עם הילדים. בכל קריירת ההייטק שלי כמעט ולא פספסתי ארוחת ערב עם הילדים... מנסה לרדת להצטרף אבל ריחות הטיגון עושים לי בחילה ואני חוזר לשכב כדי לא לעשות להם סרט אימה.

קם כדי להשכיב את אביבי ולקרוא איתה לפני השינה, ומגיע בדיוק בזמן כדי לאסוף את עדי ולצאת. הולכים לסרט "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם". נחמד ביותר. דומה קצת לפורסט גאמפ. אחר כך הולכים לג'ירף ועדי מזמינה את המנה האהובה עליה. אני מזמין כי יש שם מנה שאני מאוד מאוד אוהב, אבל מיד מבטל. אין מצב שאצליח לאכול. אבל כיף לי שעדי נהנית מהאוכל. וחוצמזה שנמאס לי לתת לגוף שלי להכתיב לי מה אני עושה ומה לא. זהו, יש בעל הבית במקום הזה. אני אחליט.