שני 14-07: לא כתבתי המון זמן. איזה שלושה ימים. סך הכל היה בסדר. שיחררתי קצת את הלחץ שהייתי בו לדחוף קלוריות, והכנסתי המון שייקים של פירות שדווקא (בניגוד לכל השאר), יורדים בקלות ולא עושים לי כאב בטן. אז התחזקתי מאוד בסופש וגם ההרגשה השתפרה מאוד. את ול אפילו הלכתי עם עדי והילדים לקניון ערים אחרי הצהריים והילדים שיחקו שם בגן משחקים נפלא שיש שם, והסתובבנו קצת וזה. בניגוד למה שחשבתי, די מהר נגמר לי הכח ונשכבתי שם על ספסל לנוח. גם טוב. הבוקר עשיתי שוב שייק פירות אבל שמתי יותר מדי שקדים טחונים וזה היה מר מדי ויצא כמו שנכנס... נעלם לי לגמי הטעם המתוק, אבל המר והחמוץ דווקא חזקים. אז גלידת סורבט לימון ממש חמוצה לי וחסרת טעם. ואשכולית עם דבש מרה מאוד (קודם אכלתי אותה גם בלי דבש). גם המלוח די נעלם, אז מרק עוף טחון ממש תפל בעיני. שיגעון. לא יכל להיות הפוך??

כבר איזה שבועיים לא אכלתי משהו מוצק. וגם בנוזלים אני מצליח להכניס הרבה פחות ממה שאני אמור. זה עושה אותי לפעמים מאוד רעב, ומתוסכל. בשישי באו חברים לארוחת ערב, והיא בשלנית-על. היה קוסקוס מטורף שרק הסתכלתי עליו... שבת המשפחה שלי הגיעה אלינו וכמובן פתחו שולחן גדול. ואני שותה לי. טוב, גם זה יעבור. אשלים את האוכל אחרי שייגמר, אינשאללה מהר 🙂

אפרופו המשפחה שלי, היינו היום אצל הפסיכולוגית של בילינסון שמלווה אותנו מההתחלה. העליתי את הנושא של המשפחה, ועלו לי כל מיני דברים. בדרך חזור דיברנו על זה ועדי הראתה לי כמה שאני רואה את העולם דרך הצינור הצר של הביקורתיות. איך שכל מה שעלה הוא בראש שלי. זה הכל מגיע מהביקורת העצמית שלי, שמשליכה על אחרים.

אחרי שבשבת נהיו לי קרחות גדולות מאחורי הראש, עדי ניסתה לגלח לי את המאחורה של הראש ואלון ניסה לעזור לה, אבל זה נראה נורא. בסוף אביבי אישרה לי לעשות תספורת מארינס. אז נכנסתי לקניון G למספרה מפונפנת ועשיתי תספורת (לא שילמתי על תספורת מאז החתונה שלי). הוא עבד עלי המון זמן אבל יצא יופי.