שלישי 05-08: היום היה הטיפול האחרון. הקרנה. סוג של מסיבת סיום. אפילו נתנו לי את המסיכה מתנה. סיימתי 35 הקרנות (כל יום, ראשון עד חמישי) ושבעה טיפולי כימו - אחד כל שבוע. בשעה טובה. מחר ב 9:15 אני אצל הרופא כדי שיסתכל ויגיד לי שהטיפול הצליח, ושאני יכול ללכת הביתה. מחכה כבר לשמוע את הבשורות הטובות. מחר הוא רק יסתכל ויזואלית (עם סיב אופטי) ויגיד שהגידול נעלם. אני לא יכול לחשוב או להכיל אפשרות אחרת. הימים האחרונים היו לי קשים מאוד. הקאות, חולשה מטורפת, תחושה כללית נאחס. כמו סבתא בן והתחושה ה"פיכסית" שלה בסדרה "בון" שאני כבר יודע אותה בעל פה בזכות הבנות. רק בעוד שלושה חודשים אעשה בדיקה מקיפה לראות שהטיפול הצליח ואני נקי.

אני לא מחשיב את עצמי לאדם מאמין. מצד שני, מאמין במה? באיש עם זקן לבן שיושב על ענן ומחכה שנדבר אליו? אני כן מאמין שמה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על העולם הוא פסיק מהאמת. שיש המון הרבה יותר ממה שמדענים ורופאים יודעים. שיש חוכמה בעולם הזה שגדולה בהרבה ממה שכתוב בספרים. אז אולי אני כן מאמין במשהו.

אז אני מזמין את כל מי שרוצה לכוון למחר בבוקר את האנרגיות הטובות, ברכות, תפילות, טיפול מרחוק או כישוף מצידי, כדי שיהיו בשורות טובות. אני נותן אישור מראש לכל מי שרוצה לעזור בעניין הזה לעשות כל סוג של טקס, ברכה ולא יודע מה שנראה לכם שיכול לעזור.

מצחיק, שלפני הטיפולים לא רציתי לעלות יותר מדי במשקל, כדי שלא אסיים את הטיפולים עם עודף. אני שוקל 57.7 שזה כמו שהייתי ביסודי אולי. אין לי שום זיכרון מתי הייתי באיזור הזה בכלל. בגלל הבחילות וההקאות לא הצלחתי לשתות את השייקים שלי מסודר בזמן האחרון. יאללה, נגמר. מחר ונגמר. מתחילים לשקם את ההריסות.

ומילה קטנה על עזרה: הרבה אנשים אמרו לנו לאורך הדרך שישמחו לעזור בכל מה שאנחנו צריכים, בכל שעה וכולי. עבורנו, רוב הזמן לא ידענו בכלל מה אנחנו צריכים. ואפילו כשהיינו צריכים, המח מצטמצם לאפשרויות שאנחנו כבר מכירים. מה שהכי עזר זה כשמשפחה וחברים חשבו לבד מה יכול לעזור, ובאו והציעו עזרה קונקרטית. כמו אלון שפשוט הודיע לי שלפחות יום אחד בשבוע הוא יסיע אותי לטיפולים (ולא עזב עד שקבענו :). וחבר נוסף. זה כבר פינה לעדי יומיים לנשום, לעבוד, או לנוח. או ההורים שהודיעו לנו שישלחו מנקה של חברת ניקיון כל שבוע, ויהיו אצלנו יום בשבוע (וכמובן ממלאים את המקפיא באוכל לכל השבוע), ואבא שלי שבכל הזדמנות התנדב להגיע (שעה נסיעה כל כיוון!) כדי לעשות לי רפלקסולוגיה. או אחותי שהתנדבה לארח את הבנות אצלה כמעט כל הקיץ + קייטנות וכל מה שצריך... ודליה אמא של עדי שהיתה אצלנו המון ימים כל פעם שרק היה צריך, ומושי אבא של עדי שקנה לנו מאוורר תקרה (בלי להגיד לנו בכלל) ופשוט הגיע והתקין אותו - הציל אותי המאוורר הזה. או רונה המקסימה, בעלת המשפחתון החמה והאוהבת של אופק הקטן שלנו, שהודיעה שתשמח לפרגן לנו את הקייטנה שלו. ולא נזכיר אפילו עזרה כספית שהסכמתי לקבל כדי לא לדאוג בגלל כסף בזמן הטיפולים... ועוד ועוד. קצרה היריעה. הקיצר אין מילים.

עשיתי טיפול תטא הילינג עם חברה בשם ניצה יניב, שהיא מייסדת מרכז "ניצת הלב". כשניצה שמעה על העניין מיד הציעה לטפל בי  (כפרה עליך ניצה!), ואחד הדברים שעלו הכי חזק זה שאני צריך לשחרר את הראש מלנסות לשלוט בכל הדברים, בכל החיים שלי. אז הנה, לפחות השליטה של הראש בגוף השתחררה. אם עד עכשיו הראש תמיד אמר לגוף שלי מה לעשות, החזיק אותו קצר ובשליטה, וציווה עליו על ימין ועל שמאל לעשות דברים, בין שנעימים לו ובין שלא, אז עכשיו הגוף מחליט לבד... למה יש לו כח ולמה לא, מה בא לו ומה לא. ואולי באמת התהליך הזה שבו הגוף נחלש כל כך היה הכרחי כדי שאסכים להרפות... הנה גוף, תעשה מה שאתה רוצה. ממילא אתה לא שואל אותי. אני מאוד מקווה שכשאקח חזרה את השליטה עליו (בקרוב מאוד), אזכור את השיעור הזה ואזכור גם לתת לגוף את מה שהוא צריך בלי שהוא יצטרך לצעוק. מרגוע, עונג, שלווה, שקט, פעילות גופנית שמשמחת אותי (ולא כי צריך), ועוד ועוד. רק הרגש עדיין כלוא. לפחות העצב. עדיין תחת שליטה של הראש. יש שם סתימה רצינית שנצטרך לפתוח בהמשך. התחלתי לעבוד גם על זה עם ניצה. בכל מקרה, הכעס וביקורת שלי הצטמצמו לאפס. אין לי כעס או ביקורת כלפי כלום בעולם ואף אחד. למיטב ידיעתי. רק המון אהבה והערכה לכל האנשים הנפלאים שעוזרים לי לאורך כל הדרך.

נפגשתי השבוע שוב עם גיא מסד מהעמותה המדהימה "מנדלת הלב" שמסייעת בהתנדבות לחולי סרטן ומשפחותיהם. גם עכשיו הוא הפתיע אותי בכמה הוא חד, כמה מדוייק הוא רואה ואיזה יופי הוא יודע להוביל אותי פנימה אל מתסרי הנפש כדי למצוא ולפרק את החסימות, להבין מה אני רוצה ומה חשוב לי באמת, ומה אני הולך לעשות עם זה... בשלב שבו אני עוצם עיניים כבר הייתי חלש מדי ועשיתי את זה בשכיבה על הרצפה... גם עדי היתה בטיפול רפלקסולוגי נוסף אצל מיכל גרבינר מהעמותה והיה לה מעולה. אז באמת המון תודה למתנדבים של "מנדלת הלב" שתורמים מהכשורים שלהם כדי להקל עלינו. ממש כל הכבוד. יש עוד תקווה לעולם 🙂