חמישי 07-08: היום שאחרי. אתמול היתה לנו פגישה אצל הרופא כדי שיגיד לי אם הגידול נעלם. התעוררתי בשלוש בבוקר ולא יכולתי לישון. עד שנכנסנו לרופא הייתי כל כך במתח שלא יכולתי לנשום. הוא הסתכל עם הסיב האופטי הזה שלו, ואישר שהגידול נעלם. יצאנו, התקשרתי להורים ולכמה חברים, ונסענו הביתה. הייתי מותש. הקלה עצומה, אבל יותר מהכל רציתי לישון. הגענו הביתה, ודליה אמא של עדי היתה עם אלוני (שבדיוק נגמר לו הגן השבוע) ונפלתי לישון.

התעוררתי אחר הצהריים. בזמן שישנתי שליח הביא חבילה מהחבר׳ה בסירס. אנשים שאני עובד איתם, שכל אחד הלך קנה משהו מעצמו. ספר שהוא אוהב, דיסק, ערכת קפה (לציון הפסקות קפה עם דיונים על עניינים ברומו של עולם :), תמונה ועוד דברים כל מיני דברים שכל אחד שלח משהו וכתב ברכה אישית. מאוד התרגשתי. הספקתי לעבוד שם רק איזה שישה חודשים עד שהסיפור הזה התחיל, ומרוב שהיה חשוב לי להוכיח את עצמי הספקתי לעשות שם לא מעט טעויות ביחסי אנוש... אז זה היה מאוד משמעותי בשבילי. התרגשתי ממש. אם הייתי יכול בטח היתה גם יורדת דמעה. אבל עוד לא... ילד גדול לא בוכה (עדיין).

אני רוצה לחגוג את סיום הטיפולים, אז אנחנו מחליטים לקחת את אלוני איתנו אחרי שנשים את אופק במשפחתון ולסוע לים מוקדם בבוקר לפני שיהיה חם (ממילא אסור לי שמש בכלל עכשיו. כל הצוואר שלי שרוף מההקרנות). עדי מארגנת את הילדים והכל, ואני עושה שייק פירות במקום השייק חלבון כדי לנסות להרגיש נורמאלי. אופק שותה ממנו בשמחה אז אני יודע שהוא טעים. אני שותה קצת יותר מקודם (כי עכשיו אני בריא, לא?). התוצאה היא שהבטן שלי מיד מתמרדת ונפטרת מהעודף... טוב, מה אני מצפה, שזה פשוט ייעלם? כמו שאמר לי מישהו: מה אתה רוצה, חודשיים עכשיו ניסית להרוג את הגוף שלך... לגמרי. אין רעלים כאלה אפילו בנסיכה הקסומה. אז אני נשאר לנוח קצת ולוקח כדור נגד בחילות (לא עוזר) ובסוף נוסעים לים.

אני מתיישב בצל ועדי ואלוני הולכים לים, משחקים בכדור, ועדי מלמדת אותו לעשות שנורקל (אלוני רוצה להיות צוללן. וכבאי. ונהג טרקטור). ממש כיף לראות אותם. כל כך כיף, שגם כשאני מרגיש שהספיק לי אני לא אומר. התוצאה היא שאני בקושי מצליח להגיע חזרה לאוטו... רעיון גרוע.

בבית אני נשכב לנוח אבל שוב מקיא. טוב, נראה לי שכדאי שאפנים את זה שהגוף שלי עוד לא מעודכן בזה שהטיפולים הסתיימו. ושאקנה עוד כדורים נגד בחילות. כמו שאמרו מראש, האפקט מצטבר. עכשיו אני עם מקסימום רעל בגוף ונזק מההקרנות, וכדאי שאקח את זה לאט. הצפצוף באוזניים עדיין חזק וכל הזמן (בלילה זה רעש אימים). אני מקווה לקבל את האוזניים שלי בחזרה בקרוב...

טוב, אני מניח שאני צריך להיות אסיר תודה לרפואה המערבית שמצאה את השיטות שהביאו להיעלמות הגוש. אבל פייר, אני לא יכול להימנע מלחשוב האם זה בכלל היה הכרחי. יש הוכחות שבמשך החיים שלנו יש לנו הרבה גידולים ממאירים שנעלמים לבד (אמר לי את זה רופא מומחה). אבל שום רופא שמגלה גידול לא יגיד לך שזה אולי ייעלם, נכון? לא ממש מחכים כדי לראות. מיד חותכים, מרעילים, שורפים.

חבר טוב הביא לי את הסרט המעולה ״מזלגות במקום סכינים״ - סרט מעולה!!! מראה איך שינוי תזונתי (לאכול את האוכל במזלג - מהצומח, ולא מעובד) יכול למנוע את הצורך בסכיני מנתחים (סרטן, מחלות לב ועוד ועוד). אני מחכה כבר להראות אותו לעדי. וגם לעשות שינוי תזונתי גדול כשאתחיל לאכול שוב. ממש מחכה לזה. אולי אפילו אתחיל לבשל (!!) אם עדי לא תזרום איתי בשינוי הזה... כבר צילמתי כמה מתכונים של בישול הודי.

חבר שלח לי את השיר המקסים והכל כך רלוונטי הזה:
כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם,
כשאני יוצא מזה אני איש חדש בעולם...

ממש ככה זה מרגיש.