25. בכל פעם שלוחם האור שולף את חרבו הוא משתמש בה

המון זמן שאני רוצה לכתוב בלוג. אז בצהרי יום רביעי אחד קיבלתי טלפון שמודיע לי שיש לי סרטן...

רוצה לקרוא מהתחלה? הפרק הראשון:  1. רקע, הקדמה וזה.

ארוחת בוקר עם אלון ונוגהראשון 29-06: קם מוקדם עם הילדים, לוקח את אופק לגן ברגל ואור מתלווה אלי לטיול של בוקר. אני אוהב את הטיולים האלה איתה. אחרי שהבנות הולכות לבית הספר מגיעה המשלבת של אור לשיחת סיכום שנה. מרחיב את הלב לדבר על התהליך המדהים שאור עברה השנה. מגיע גם מישהו שההורים שלי הזמינו לנקות את הבית. איזה פינוק... מגיע גם אלון חבר טוב שלי ואנחנו נוסעים לבית החולים. בדרך מתקשרת אליו נוגה חברת ילדות שלנו, ומתפלאת לשמוע שאני עונה. קובעים איתה לארוחת בוקר אחרי ההקרנות. המתנה קצרה ואני בהקרנות. עוד קצת מנהלות ואנחנו נוסעים לקניון הגדול שמול בית החולים. הקניון ממש מעבר לכביש, במרחק שלא הייתי מעלה בדעתי להניע מכונית בשבילו, אבל חם היום ואני רוצה לצמצם את הזמן שלי בשמש למינימום, אז נוסעים וחונים בחניון התת קרקעי. אני לא רגיל להיות כזה שביר ועדין...
בקניון תוקף אותי פתאום רעב (מאז הטיפולים, רוב הזמן לא בא לי לאכול, ולאכול עושה לי להרגיש לא טוב). אנחנו מתיישבים בקפה ג׳ו ומזמינים. נוגה מצטרפת, ואנחנו שוקעים לשיחה על האושר בחיים ומה חסר כדי להיות מאושר. בעיקר צריך להודות על מה שיש. אנחנו פותחים קבוצת וואטסאפ של שלושתנו, שבה נכתוב כל יום (לפחות) על מה אנחנו מודים :).

אלון ואני חוזרים לבית החולים לפגישה שלי עם גיל, שעשה לי דימיון מודרך. הוא גם רופא סיני והפגישה היום היא על זה. הוא בודק אותי לפי הסינים ואומר שיש לי עודף אנרגיה בלב. רושם צמחים. אני מצליח להרשות לו לשים לי מחט ביד, ונשאר איתה דקות ארוכות, אבל לא מצליח להפסיק לרעוד. אחר כך הוא שם לי מדבקה עם סיכה קטנה, וזה כבר בא יותר טוב. אני מצליח להירגע. היסטוריה נכתבה. הסכמתי לדקירה מרצוני הטוב! מי היה מאמין. בטח לא אף אחד שמכיר אותי.

אופק וקערת הפירות ששלחו סירס ישראלבערב מתיישבים עם הילדים לאכול ארוחת ערב, ומופיע בדלת שליח עם סלסלת פירות ענקית ומפנקת ביותר. מהעבודה שלי - סירס ישראל, שלחו את זה, עם ברכות להחלמתי המהירה. הגישה שלהם פשוט מדהימה אותי. עבורם People first זו לא סיסמא נבובה, אלא דרך חיים. קודם תהיה בריא, אחר כך נדבר.

 

 

 

אופק מאכיל אותי מקערת הפירות ששלחו סירס ישראל

 

בכל פעם שלוחם האור שולף את חרבו הוא משתמש בה

 

 

 

 

 

בערב אחרי שאני קורא עם אביבי מגיע לביקור חבר טוב. בגלל שאני נח עכשיו כל אחרי הצהריים, יש לי קצת כח בערב. הוא מביא לי את הספר ״לוחם האור״ של פאולו קואלו. מעולה. אני פותח בעמוד אקראי ואנחנו קוראים. אנחנו הולכים לטיול קטן עם הכלבה ומדברים הרבה, אבל אחרי מרחק קצר אנחנו חוזרים. אני משתרע על הספה בלי כח ומפעיל אותו להכין לנו תה ומשהו קטן לאכול. לא מזמן הוא התפטר מתפקיד בהייטק לטובת לימודים בבצלאל. הוא פורח. משקיע בטירוף בלימודים שלו ונהנה מכל רגע. וגם לו יש ארבעה ילדים וכל מיני דאגות ... מעורר השראה.